ההיסטוריה של הקרניו- סקראל
דר ' ווילים גרנד סאתרלנד , רופא אוסטאופת בארה"ב , זיהה לראשונה את המערכת
הקרניאלית , את התנועה של הנוזל השדרתי . זה קרה בראשית המאה ה- 20 כאשר היה
תלמיד השנה האחרונה ללימודי האוסטאופתיה, במעבדת האוניברסיטה שבה למד, ובחן זוג
עצמות שנותקו מגולגולת אדם. הוא הבין, בניגוד למה שלמד שהעצמות נפרדות בקלות זו
מזו. הוא נוכח לדעת שהתפרים של העצמות שהחזיק בידיו נראים כמו זימים של דג, ונועדו
לבצע תנועות נשימה. כמדען אמיתי העוסק בניסויים , הניח שאם עצמות הגולגולת נעות
אפשר יהיה לחוות את התוצאות בפועל. לכן עיצב מעין קסדה שאפשר להדק לראש באופנים
שונים, כדי למנוע כל תזוזה בגולגולת. כמה מהניסויים שערך עם הקסדה גרמו לתסמינים
חריפים של לחץ בגולגולת, כאבי ראש, בחילה ואבדן התמצאות, הבדלים באופן ההידוק של
רצועות הקסדה הביאו להקלה רבה ולשיפור זרימת הדם בגולגולת . את החמישים שנה
הנותרות של חייו יחד סאתרלנד לבחינת משמעותה של תנועה זו . הוא זיהה כי המערכת
משתקפת דרך פעימות קצובות בכל חלקי הגוף, בדומה למערכת כלי הדם.
בשנת- 1970, חש דר' אפלג' ר תנועה של הכיר בחוליה הצווארית, במהלך ניתוח להסרת
גידול מהחוליה . צוות של 20 רופאים , בראשות ד"ר אפלג'ר , פיתח את השיטה
האוסטאופתית לכדי טיפול קרניו -סקראל . פיתח אבחנות ברורות ומעשיות על השפעת
טראומה על מנגנון הנשימה הראשוני . וכן פיתח גישה לטיפול באנשים שעברו חוויות
טראומטיות, שיטה המשלבת גוף נפש: .Somato-emotional release
חשוב לציין כי לאורך ההיסטוריה הכירו תרבויות שונות את התנועה הקיימת בגולגולת .
השימוש במניפולציות טיפוליות בגולגולת מקובל בהודו זה מאוד שנים ופותח גם ע " י
המצרים הקדמונים.