דלאי למה: "ברובד עמוק הנפש והגוף חד הם."

הגוף והנפש מקיימים מערכת יחסים רציפה ואינטימית עד יום מותנו. הגוף הינו שיקןף ברור של הנפש. הטראומות הגופניות והפסיכולוגיות שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, הפחדים שלנו- כל אלה משתקפים בדפוסים מבניים וברקמות בגופנו, ובעלי השפעה ישירה על תפקוד הגוף.

החוויות שאנו חווים במהלך חיינו נשארות טבועות בגופנו, אצורות ומקובעות בגלל חוסר היכולת להגיע למשאבים הדרושים לשחרורם. חוויות החוזרות על עצמן מתאחסנות בגוף כזכרון רקמתי . קיבעון זה פוגע בביטוי הבריאות הפנימית וכל עוד הכוחות הללו נשארים בגוף ממשיכות החוויות להתאחסן בדפוסים חוזרים ונשנים. לעומת זאת בהעדר קיבעון יכולים הרגשות והתחושות לזרום בחופשיות בגוף בלי מכשולים.

 כיום אף אחד אינו חולק על הקשר בין עקה לבין מגוון מחלות לרבות סרטן, כיבי קיבה, בעיות עור, כאבי גב ועקרות.

תהליך השפעת מצבנו הנפשי והרגשי מתחיל להתעצב במבנה גופנו בגיל צעיר. נקודות משען של קיבעון מתפתחות לעיתים קרובות ברקמות בהתאם למצבים נפשיים שהתקבעו אצלנו. במצבים של עקה או במקרים של טראומה הרקמות מתכווצות כתגובה הגנתית. רגשות עזים הגוברים עלינו , כגון אימה או ייאוש, נוטים במיוחד לתרום תרומה פעילה להתפתחות קיבעון.   

בטיפול קרניו סקרל תפקיד המטפל לזהות את תנועת הנשימה הראשונית הבאה לידי ביטוי בגוף ב"שאיפה" ו"נשיפה". זוהי למעשה התנועה הקרניו-סקרלית של נוזל המוח והשדרה ושל מערכת העצבים המרכזית.

התנועה הקצבית הזו היא סימן ברור ומדויק לתהליכים המנטלים והרגשיים.

כאשר תנועת הנשימה הראשונית חלשה בחלקים מסוימים בגוף הדבר משקף לעיתים , רגשות המקושרים עם תפקוד הרקמות האלה. למשל הגב התחתון יכול להיות מקושר לתחושות תמיכה, הגרון יכול להתקשר לביטוי עצמי וכוי'.

בתנועת ה"נשימה הראשונית" ניתן לעיתים לחוש את מצבו הרגשי של המטופל. למשל תנועה מלאת חיות כאשר קיימים רגשות של שלווה, אושר ושמחה. בהרבה מקרים התנועה הקרניו-סקרלית תהיה איטית, מוגבלת ומסורבלת כאשר מצבו הרגשי של המטופל יהיה עצב, פחד או דכדוך. חוסר בטחון יבוא לידי ביטוי בתנועה "מהוססת" ואילו חרדה תתבטא ברעידות של התנועה. חשוב לזכור כי מדובר בהגדרות כוללניות ביותר אשר אינן תקפות בהכרח לכל מטופל.

כאשר קיים רצף הרמוני של רגש-גוף ניתן לחוש זאת ב"תנועת הנשימה הראשונית"- וזהו סימן לבריאות אופטימלית.